ר' נתן אדלר

היה היה גאון נוסף, גכד של בן-דודו של הראשון, אשר נולד בשנת 1801, שנה לאחר פטירתו של הראשון, ונקרא על שמו: נתן אדלר. הוא נולד בהאנובר שבגרמניה אשר היתה באותו זמן תחת שלטון בריטי, לכן הוא נחשב אזרח בריטי.

אצל אביו ר' מרדכי למד נתן אדלר ש"ס ופוסקים. תקופה מסוימת למד בפרנקפורט. התקופה היא תקופה של זעזועים עולמיים גדולים. במו עיניו ראה נתן אדלר כיצד צועדים חיילי צבא נפוליון בפרנקפורט, לאחר מפלתם האנושה בקרב לייפציג הידוע בשנת 1813.

באותם ימים התנועה הרפורמית החלה להתפתח. הרפורמים הציגו עצמם כאנשי קידמה ובעלי השכלה אקדמאית, ואת גדולי התורה תיארו בפני העם כחשוכים ופרימיטיביים. אחת הדרכים להוכיח לעם שהשכלה אוניברסיטאית וחיים ע"פ התורה לא סותרים זה את זה, היתה הליכה של כמה תלמידי חכמים ללמוד באוניברסיטאות. ר' נתן אדלר קיבל את השכלתו הרחבה באוניברסיטאות של גוטינגן, ארלאנגן, ווירצבורג והיידלברג. הוא למד שם עברית, תיאולוגיה ושפות קלאסיות ומודרניות. הוא אף רכש תואר דוקטור.  

ר' נתן אדלר נישא להנרייטה וורמס, בת למשפחה שהיו לה קשרים הדוקים עם משפחת רוטשילד המפורסמת.

בשנת 1830 הוא מונה לאב בית דין של אולדנבורג ובתוך שנה הוא נבחר לרב ראשי של העיר האנובר, כשהוא יורש את מקומו של אביו, ר' מרדכי אדלר. כשעזב ר' נתן אדלר את אולדנבורג, הוא המליץ על רב צעיר בן עשרים ושתים, שימלא את מקומו. הצעתו התקבלה והרב הצעיר נבחר. זה היה הר' שמשון רפאל הירש.

בשנת 1842 הרב הראשי של לונדון, ר' שלמה הרשל, נפטר. במשך 3 שנים כסא הרבנות נותר יתום משום שזו היתה תקופה של פילוג בתוך הקהילה הלונדונית, אך בסופו של דבר ר' נתן אדלר נבחר בד' בתמוז תר"ה-1845, והחזיק במשרתו זו במשך 45 שנה עד יום מותו בשנת 1890.

בחירתו לרב הראשי באנגליה היתה בהתערבותה הישירה של המלכה ויקטוריה. המשרה המכובדת היתה מבוקשת ע"י רבנים ידועים, כמו רבי שמשון רפאל הירש, ואחרים.

זו עובדה היסטורית ידועה שאבותיה של המלכה ויקטוריה הגיעו מהאנובר. במהלך אחת החופשות שלה בהאנובר היא היתה בהריון והלידה החלה חודשיים מוקדם מן הצפוי. באותו זמן ד'יזרעאלי היה ראש הממשלה של אנגליה ומשה מונטיפיורי היה היועץ הכלכלי שלו, ובדיוק הזדמן להאנובר.

באותו אחה"צ הוא הלך לביהכ"נ של רבי נתן אדלר כדי להתפלל מנחה וכמובן זכה לקבלת פנים גדולה (קשריו של ר' נתן אדלר עם סיר משה מונטיפיורי נמשכו שנים רבות והתמקדו בהושטת עזרה ליהודים בארץ ישראל והתפוצות). משה מונטיפיורי סיפר לר' נתן אדלר שלמלכה החלו צירי הלידה ואם ייוולד בן (המלך הבא של אנגליה), כס המלוכה יהיה בסימן שאלה, כמישהו שנולד על אדמת גרמניה הוא ייחשב לאזרח גרמני ולא יוכל להיות מלך אנגליה.

רבי נתן אדלר יעץ שהמלכה תובא מייד לאוניה אנגלית ותשוט שלושה ק"מ מחוץ למים הטריטוריאליים של גרמניה. לידה על האנייה תיחשב כלידה על אדמת אנגליה. משה מונטיפיורי העביר את עצתו של ר' נתן אדלר למלכה. המלכה ויקטוריה הועברה במהירות ל"Royal Arc", אניית הדגל של הצי המלכותי האנגלי, ובמשך אותו לילה נולד הנסיך אדוארד, שנודע אח"כ כמלך אדוארד השביעי. הבעיה נפתרה והמלכה ויקטוריה זכרה זאת.

מס' שנים מאוחר יותר, תשומת הלב של המלכה הופנתה לבעיית הרב הראשי. המלכה שלחה הודעה שאמרה, שאם רבי נתן אדלר "הציל" אותה כשהיא היתה בבעיה, הוא ודאי יהיה המנהיג הנכון לקהילה היהודית הלונדונית, וכך אכן היה. מכתב זה קבע את הבחירה של הרב.

כאשר המלכה שמעה שעצתה התקבלה, היא הוסיפה שזה לא יהיה טוב מספיק להיות הרב הראשי של קהילת לונדון, הוא צריך להיות הרב הראשי של אנגליה, או יותר טוב, הרב הראשי של האימפריה הבריטית כולה (שהיתה אז בשיא גדולתה וכללה את קנדה, אנגליה, הודו ואוסטרליה). הצעת חוק הועלתה בפרלמנט, שהמעצמה הבריטית צריכה רב ראשי. זה הגיע להצבעה וברוב גדול ר' נתן אדלר נבחר לרב הראשי של האימפריה הבריטית. עד היום, הבחירה של הרב הראשי של בריטניה מאושרת ע"י הצבעה בפרלמנט הבריטי.

פרסומו החשוב ביותר היה "נתינה לגר", פרשנות על תרגום אונקלוס, שהוצא לאור בווילנה בשנת 1874. רוב היצירה התורנית הפורייה שלו לא הגיעה לדפוס. בכתב יד נשארו חידושים על הש"ס והפוסקים, שאלות ותשובות ופירוש בן שלושה חלקים על תרגום יונתן לנביאים בשם "אהבת יהונתן". הוא תרגם את ספר ה"כוזרי" של רבי יהודה הלוי לגרמנית ואנגלית.

הוא נישא פעמיים ונולדו לו 8 ילדים.

"הקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום מחודש לחודש" (ר"ה יא ע"א). בי"ט בטבת תקס"ב נולד ר' נתן אדלר, ובכ"ט בטבת תר"ן, נלקח לבית עולמו. שבוע לאחר יום הולדתו ה-88, העיתון הלונדוני "Jewish Chronicle" הודיע על בריאותו הרעועה, כך הכינו במידת מה את הקהילה היהודית למותו, מס' ימים מאוחר יותר.

זה היה מוקדם בבוקר. הוא קם ממיטתו ומשרתו הנאמן עזר לו להתרחץ ולהתלבש. אז, כשהוא עטוף בטלית ותפילין, ילדיו סביבו, הם התפללו שחרית. כשהגיעו ל"קריאת שמע", נשמע קולו, ובהישמע המילה "אחד" על שפתיו, יצאה נשמתו.

ארונו הוסע ללונדון הבירה. בהלוויית הענק שלו השתתפו רבנים ואישי ציבור ידועים, ביניהם כאלה שהגיעו במיוחד מחוץ לארץ.