יוסף ואדית מאייר

יוסף מאייר התחתן עם בת השכנים אדית לֵבּ בשנת 1919.

נולדו להם ארבעה ילדים: שמואל, נֵטי, הָני ומאיר. בכל אותן שנים, למרות שילדה 4 ילדים, המשיכה אדית בעבודתה בחדר העסקאות בבורסה. גם יוסף היה סוחר בבורסה של פרנקפורט בניירות ערך ובמטבעות כסף זהב. הם נחשבו למשפחה עשירה בגרמניה. יוסף גורש מהבורסה בן-לילה בשנת 1934 מכיוון שהיטלר היה בשלטון והוא רצה להוציא את כל היהודים ממעגל הפרנסה.

בשנים 1934-1938 יוסף ואדית קיימו "בית נערים". היה להם בית גדול עם ארבע קומות, ולשם קלטו בעזרת הקהילה, נערים יהודים מעיירות קטנות, שגורשו מבתי הספר שלהם בגלל היותם יהודים. היו שם 70-50 נערים, והם למדו בבית ספר שהיה במרחק קטן מהבית (חלק מהנערים עלו ארצה, חלק עברו לאנגליה ואחדים מהם נספו בשואה).

אדית הצליחה לצרף את שני ילדיה הצעירים, חנה ומאיר מכס ל"קינדער טרנספורט" ללונדון, ויחד עם בתה נֵטי עמלה להוכיח לשלטונות הנאצים כי בעלה היה לוחם בשורות צבא גרמניה במלחמת העולם הראשונה, ואף זכה בעיטור צלב הברזל על הצטיינותו. מאמציה נשאו פרי, ויוסף ובנו השתחררו בתנאי שיעזבו את גרמניה תוך 48 שעות.

שני דברים חשובים הם הצליחו להוציא מגרמניה:

- קערת ליל-סדר מכסף טהור שאלקן אדלר, בנו הצעיר של ר' נתן אדלר, הביא להם באחד הפסחים שהוא בילה אצל המשפחה בפרנקפורט, את קערת הסדר הוא קיבל במתנה ממשה מונטיפיורי (אלקן אדלר הגיע לארץ ישראל, לפחות 4 פעמים, בשם השר מונטיפיורי, כדי לשמור את האינטרסים של משה מונטיפיורי שהשקיע הרבה מאד כסף בארץ – בין השאר להגבהת הכותל המערבי לגובה שלו היום). את אותה קערה אדית לקחה איתה באחת המזוודות כשברחו מגרמניה לארץ ישראל.

- ספר תורה שנכתב לכבוד בר-המצווה של יוסף, בשנת 1906. מקס מאייר, דאג שיכתבו את הספר בירושלים. ספר התורה, גם הוא, ליווה את משפחת מאייר בעלייתם ארצה. היום הוא נמצא בישיבה בצפת וקוראים בו מידי שני, חמישי, שבתות, ר"ח ומועדים.

משפחת מאייר יצאה לשוויץ, ובבזל, לאחר חודשיים, הם התאחדו עם ילדיהם הצעירים. מבזל נסעו לטריאסט שבצפון איטליה, ומשם נסעו באוניה מפוארת מאוד לנמל חיפה שבארץ.

        האניה גליליאה בה עלתה המשפחה ארצה
הם יכלו לעלות ארצה בגלל שהיו בידם מבעוד מועד סרטיפיקטים (אישורי עלייה מטעם המנדט הבריטי) לפלסטינה (א"י).

הם עלו לארץ בשנת 1939, ועוד באותו היום נסעו לת"א ושם נשארו כמעט 60 שנה.

אדית נפטרה בא' בסיוון תשכ"ט בגיל 73, ושנה לאחר מכן מכר יוסף את דירתו אשר בה גר מאז עלייתו ארצה, ועבר לגור בדירה סמוכה לדירה שבה גרו בנו הצעיר מאיר וכלתו אסנת בת"א. בדירה זו גר עד יום מותו, בגיל 80, בד' באייר תשל"ד.